בולענים הם תופעה שכיחה בים המלח. למעשה, הם כל כך נפוצים עד שהמקומיים קיבלו אותם כחלק מהחיים באזור. בעוד שרוב הבולענים קטנים ואינם מהווים איום על אנשים או רכוש, חלקם יכולים להיות גדולים ומסוכנים למדי. בפוסט זה בבלוג, נסקור את כל מה שאתה צריך לדעת על בולענים בים המלח. נדון מה גורם להם, כיצד הם נוצרים ומה אתה יכול לעשות אם אתה מוצא את עצמך נלכד באחד. אז בין אם אתם מקומיים או סתם מתכננים ביקור באזור, המשך לקרוא כדי ללמוד הכל על בולענים בים המלח!

מהו בולען וכיצד הוא נוצר באזור ים המלח ספציפית?

בולען הוא שקע גדול ומלא מים שנוצר על פני השטח עקב שחיקה תת-קרקעית. באזור ים המלח במיוחד, בולענים נוצרים בדרך כלל כאשר חומרי משקעים עמוקים יחסית כמו גבס ואנהידריט מומסים על ידי מי תהום, וכתוצאה מכך נוצרים חללים חדשים בתת הקרקע. לאחר מכן, המשטח קורס לתוך עצמו מכיוון שאין עוד תמיכה תת-קרקעית, ויוצר חור גדול באדמה. ככל שהנגר על פני השטח גדל, החורים הללו מתמלאים בגופי מים, ויוצרים מה שמכונה בולענים. אזור ים המלח חשוף במיוחד להיווצרות בולענים מהירה בשל מאפייניו הגיאולוגיים הייחודיים ותכולת המלח הגבוהה בקרקע – שניהם תורמים לקצבי שחיקה מהירים יותר.

המים הכחולים נסוגים כמטר (יצר) מדי שנה ומשאירים מאחוריהם נוף ירח הלבן במלח ומחורר בחורים פעורים. עומק הבולענים יכול לעלות על 10 מטרים (33 רגל) והם עדות לים המתכווץ. מי מלח נסוגים משאירים מאחור מרבצי מלח תת קרקעיים. נגר משיטפונות תקופתיים מחלחל לאדמה וממיס את כתמי המלח. ללא תמיכה, האדמה מעל קורסת.

ירידת מפלס המים היוצרת את הבולענים גורמת לתופעה גיאולוגית נוספת – העמקת אפיקי הנחלים של האזור – שפחות מדוברת אך לא פחות קריטית. כאשר מפלס הים יורד וקו החוף נסוג, אזור הניקוז של הנחלים מתארך. הדבר מגביר את עוצמת המים הזורמים מהגבעות אל הים, מעמיק ומרחיב את ערוצי הנחלים בכל שיטפון עוקב. כביש 90, המשמש מעט סכר בין ההרים לים, נפגע מדי חורף משיטפונות חזקים. 

הגשרים שחוצים את הנחלים הללו אינם יכולים לעמוד בנסיבות החדשות. עבור תושבי המקום המשמעות היא שכל חורף יגרום לסגירות תכופות יותר ויותר של הכבישים.

צעדים שננקטו למניעת היווצרות בולענים באזור ים המלח

על מנת למנוע היווצרות בולענים נוספים באזור ים המלח, ננקטו צעדים רבים. בולענים נוצרים עקב קרסטיפיקציה של מים- תהליך התמוססות אבני גיר הנגרם כאשר מי גשמים מחלחלים דרך סדקים בסלע וממיסים את הסידן הפחמתי שלו. כדי להימנע מכך, נעשו מספר מאמצים במהלך השנים לנהל את משאבי המים באופן בר-קיימא יותר. זה כלל בניית סכרי מעצר ומתקני טיפול במים, התקנת מדי מים, הרחבת תשתיות תברואה והקמת אסטרטגיות שימור.

בנוסף, מחקר מקיף עבר להבנת סיכונים סביבתיים פוטנציאליים הנובעים מניצול יתר של משאבי טבע וכן הצעות פתרונות לשימוש טוב יותר במקורות מים מתוקים קיימים הן לצריכה אנושית והן לשימוש חקלאי. השילוב של שיטות אלה עזר לשמור על הגיאולוגיה המאתגרת – הצלחה נחוצה מאוד באזור צחיח יותר ויותר.