ים המלח ישראל הוא אחד המקומות הייחודיים ביותר על פני כדור הארץ. המים כל כך מלוחים שאף דג לא יכול לחיות בהם, והסביבה קשה להפליא. אבל בתוך כל זה, עדיין יש יופי למצוא. אם אתה אמיץ מספיק כדי לטבול, תתוגמל עם נופים מדהימים וחוויה שלא דומה לאף אחת אחרת. בעוד שכמה מחקרים הגיעו למסקנה שאין חיים בים המלח, יש כאלה שמבחינה שונה. אז, האם יש דג בים המלח או לא? בוא נגלה!
במשך שנים, אדוות על פני ים המלח רמזו שמשהו מסתורי מתרחש מתחת למים עמוסי המלח שלו. אבל באגם שבו בליעת המים בטעות תוך כדי צלילה עלולה להוביל לחנק כמעט מיידי, איש לא מיהר לגלות מה זה עלול להיות.
זה ים המלח. כפי שאתה יכול לראות, זה נראה די מת. אין צמחים, או כל חיים גלויים אחרים בים. ריכוז המלח שלו הוא מדהים של 33.7%, פי 8.6 מלוח ממי האוקיינוס, שהם רק כ-3.5% מלח. האבנים על שפת המים המצופות במלח הן רמז טוב במחלקה הזו. כתוצאה מכך, הים מפורסם בתכונות הציפה שלו בגוף, מכיוון שאנשים שלוקחים טבילה חקרנית בדרך כלל מוצאים את עצמם רוכבים גבוה על מימיו.
עשרות מכתשים ענקיים פולטים מים מתוקים ושופעים בחיידקים נמצאו בקרקעית ים המלח העקרה אחרת, כך עולה ממחקר חדש. בשנת 2010, משלחת הצלילה הראשונה למעיינות חשפה “נקודה חמה פנטסטית לחיים” באגם, השוכן על גבול ישראל וירדן (ראה מפה), אמר חבר הצוות דני יונסקו, מיקרוביולוג ימי ממכון מקס פלנק. בגרמניה.
הצוות מצא כמה מכתשים – כל אחד ברוחב של כ-33 רגל (10 מטר) ועומק של 43 רגל (13 מטר) – בעומק של 100 רגל (30 מטר) על קרקעית האגם. המכתשים היו מכוסים בסרטים ולעתים מחצלות עבות להפתיע של מינים חיידקיים חדשים, אמר יונסקו.
הקהילות הקטנטנות הללו חיות ליד זרמים דקים של מים מתוקים הנובעים ממעיינות תת-ימיים, שנוכחותם נחשדה זה מכבר על סמך אדוות מוזרות על פני ים המלח. כדי להגיע למעיינות, צוללנים חיפשו נפילות פתאומיות לאורך קרקעית הים תוך התמודדות עם ראות נמוכה מאוד. אבל ברגע שהמים התנקו ליד בסיס המכתש, לראות את הפלומות זורמים מהאדמה הייתה תחושה מרתקת.
נהרות ונחלים – בעיקר נהר הירדן – החדירו פעם בקביעות מים מתוקים לים המלח. לאגן אין מוצא, ולכן מים בורחים רק על ידי אידוי. כאשר מים מתוקים מתאדים, מינרלים מלוחים המומסים במים נשארים מאחור. עם הזמן, תהליך זה הפך את ים המלח להרבה יותר מלוח ממי האוקיינוס.
מליחות האגם גורמת לכך שאורגניזמים גדולים יותר כמו דגים וצפרדעים לא יכולים לשרוד בים המלח. אבל ריכוז גבוה של מגנזיום מפתיע גם למצוא חיידקים באגם.
אז, אנחנו יכולים לומר שיש כמה דגים בים המלח. הם נוטים לחיות על קרקעית ים המלח שם המים מלוחים פחות. אולי שמתם לב שאין נהרות גדולים שמביאים אליו מים, זאת משום שאקוויפרים עמוקים מביאים לו מים ממדינות שכנות והאקוויפרים האלה מביאים את המים המתוקים (כמעט) לקרקעית הים. מים מתאדים כל הזמן מפני השטח אך אדי מים אינם יכולים לשאת מלח.
כך זכה ים המלח להיות כל כך מלוח. אבל לוקח זמן עד שהמים הנכנסים יתערבבו עם המים המלוחים שכבר נמצאים שם, כך שהמים התחתונים של ים המלח הרבה פחות מלוחים מהמים העיליים שלו וכמה דגים מצאו לעצמם נישה שם.